מולא נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפני בקשת הנתבעת להורות על דחיית התביעה, על הסף, מחמת התיישנות.

2.התביעה הינה תביעה לתגמולי ביטוח, על פי פוליסת ביטוח חיים שהוציאה הנתבעת, הכוללת כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה. האירוע בגינו נגרמה, לטענת התובע, הנכות אירע ביום 19.1.06 כאשר בעקבות ויכוח סוער שפרץ במסגרת עבודתו, לקה התובע באוטם שריר הלב (להלן: "הארוע").

התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 25.1.09, דהיינו בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד האירוע.

3.הנתבעת טוענת בבקשתה, כי יש לדחות את התביעה על הסף, משום שהתיישנה עובר להגשתה. זאת בשל הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 הקובע תקופת התיישנות בת שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח ובשים לב להלכה שנפסקה ביום 21.05.08 בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, תק-על 2008(2), 3348, (2008) (להלן: "פרשת אמיתי"), לפיה מתחיל מירוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מהמועד בו אירעה התאונה.

4.ב"כ התובע טען בתגובתו כי יש לאבחן בין המקרה שנדון בפרשת אמיתי לבין המקרה דידן, בשתים :

א.להבדיל מהמקרה בפרשת אמיתי, בו דובר על פוליסת תאונות אישיות, במקרה דנן הפוליסה הנה פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי לאובדן כושר עבודה וכיסוי לנכות מתאונה. לפיכך כל עוד לא נקבעה נכותו של התובע, הרי שלא קמה לו עילת תביעה מכוח הפוליסה. ב"כ התובע הפנה בעניין זה ללשון הפוליסה ממנה עולה לשיטתו כי עילת התביעה מתגבשת רק עם התגבשות הנכות הצמיתה, בין אם חלקית ובין אם מלאה. בעניינינו, התגבשה ונקבעה הנכות החלקית הצמיתה (בשיעור 25%) על-ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 21.7.06, ומאז ועד להגשת התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות.

ב.להבדיל מפרשת אמיתי שם הוגשה התביעה בחלוף שש שנים מיום האירוע, כאן הוגשה התביעה ששה ימים בלבד לאחר תום תקופת ההתיישנות. הבדל זה מלמד כי הטעם שהובא בפרשת אמיתי בנוגע לקושי בשמירה על ראיות ומסמכים משך תקופה ארוכה, טעם המצדיק את קיצור תקופת ההתיישנות, אינו מתקיים בענייננו.

לשיטת התובע, המסקנה העולה ממקבץ האמור הנה כי אין להחיל על המקרה שבפנינו את הלכת אמיתי.

עוד הוסיף וציין ב"כ התובע כי מאחר ומדובר בפגיעה של אוטם שריר הלב, הרי שבתקופה של ששת החודשים הראשונים, הנכות הנה זמנית בלבד. ב"כ התובע הפנה בענין זה להוראת סעיפים 9 (1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, ממנה עולה כי הנכות הצמיתה נקבעת רק בחלוף ששה חודשים ממועד האירוע. לשיטתו, מאחר והאירוע הוכר כתאונת עבודה, ראוי ליתן את הדעת לסעיף הנ"ל ולפרש את הוראות ההתיישנות בדרך המצמצמת את היקף פרישתן.

5.סבורני, כי נוכח ההלכה שנקבעה בפרשת אמיתי, אין מנוס מקבלת הבקשה, וזאת הגם שהתביעה הוגשה ימים ספורים בלבד לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. בעניין אמיתי כאמור, נפסק כי מרוץ ההתיישנות יחל ביום אירוע התאונה. אותה גישה שסברה שיש למנות את התקופה ממועד מאוחר יותר, ובכלל זה מועד התגבשות הנכות הצמיתה, נדחתה על ידי בית המשפט באותה פרשה. עוד נקבע שם כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק".

על הלכה זו חזר בימים אלה בית המשפט העליון ברע"א 7551/09 בן אבי נגד הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו) מפי כב' השופט ריבלין (ניתן ביום 31.12.09). לפיכך, טענת התובע כי מרוץ ההתיישנות החל רק עם התגבשות הנזק לכלל נכות צמיתה, אינה יכולה לעמוד.

6.אין בידי גם לקבל ההבחנה שעשה התובע בין המקרה שבפנינו למקרה בפרשת אמיתי נוכח השוני בפוליסות, היינו ביטוח נכות כחלק מביטוח חיים לעומת ביטוח תאונות אישיות. זאת לאור קביעת בית המשפט בפרשת אמיתי לפיה "אירוע התאונה הוא המקים את מקרה הביטוח כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות; וכשהמדובר במחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן - קבלת טיפול רפואי" (עמ' 15 לפסק הדין).

כן ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בפסק הדין:

"גם אילו היה מדובר בביטוח מחלה או בביטוח נכות, התוצאה המשפטית לא היתה אחרת. שכן גם במצבים אלה, עילת התביעה היא "מקרה הביטוח" שעניינו המחלה שבה לקה המבוטח, או הנכות שלקה בה. עילת התובענה קמה עם פרוץ המחלה, או עם היווצרות הנכות. גילוי נזקי המחלה או נזקי הנכות עשוי להשעות את מירוץ ההתיישנות רק כל עוד לא ידוע על נזק כלשהו, העשוי להצדיק הגשת תביעה. משידוע נזק כזה, והוא בהיקף ממשי, מתחיל מירוץ ההתיישנות גם אם הנזק במלוא היקפו טרם נודע".

[ראו בענין זה גם את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.1.2010 (כב' השופטים גריל, גרשון, וילנר) בע"א (חי') 603/08 גיא גודס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)] .

7.בעניינינו, האירוע בגינו נגרמה, לטענת התובע הנכות, אירע ביום 19.1.06. כן, אין חולק כי התובע גילה את קיומו של הנזק, שהיה בהיקף ממשי, לכל המאוחר למחרת האירוע, קרי, ביום 20.1.06.לאור האמור, ובשים לב להוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, אין מנוס מן המסקנה שתביעת התובע התיישנה ועל כן דינה להידחות.

8.בשולי הדברים אעיר כי בטרם הוכרעה הבקשה דנא, נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט או להביא את הנתבעת לשלם לתובע לפנים משורת הדין, חלק מתגמולי הביטוח הנתבעים. זאת בעיקר בשים לב לכך שמדובר באיחור קל בהגשת התביעה, ימים ספורים בלבד לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. אלא שהנתבעת עמדה על בקשתה ומשכך, אין ברירה אלא להכריע בה לפי הדין החל.

לנוכח הנסיבות, סבורני כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות.

לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.